שובס סוכנויות 88 בע"מ נ' קרוסין בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

התובעת חברת שובס סוכנויות 88 בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה העוסקת במכירת סולר ושמנים לגופים שונים. הנתבעת 1, חברת קרוסין בע"מ (להלן: "החברה"), הזמינה מהתובעת סולר החל מנובמבר 2007 ועד ניתוק היחסים העסקיים בין הצדדים בינואר 2008. החברה נותרה חייבת לתובעת סך של 492,607 ₪ נכון למועד ניתוק היחסים העסקיים. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי יתרת החוב הנתבעת, לפיכך כבר בשלב זה התובעת יכולה ליטול פס"ד כנגד החברה.

הנתבע 2 מר ניר ועקנין הינו בעל המניות והמנהל הרשום היחידי בחברה. נתבע 3 מר מיכאל ביטון (להלן: "ביטון"), הינו אביו של נתבע 4 מר שלום ביטון (להלן: "שלום"). ביטון לגרסת כל הצדדים היה "הרוח החיה" בחברה והמוציא והמביא בה, ורק מטעמי מניעות משפטית לא נרשם כבעלי החברה.

לטענת התובעת, התברר לה בדיעבד כי החברה הוקמה בסמוך לתחילת היחסים העסקיים, בסוף חודש אוק' 2007, כשביטון נעזר בועקנין אשר שימש כ"איש קש" בניהול החברה כדי להונות ולבצע "עוקץ" בתובעת. עוד נטען בתביעה, כי הנתבעים הגדילו לעשות כאשר ימים ספורים לפני הגשת התביעה, הבריחו במרמה את הנכס היחיד שהיה לחברה, מכונית מדגם ב.מ.וו שנת ייצור 2008, מאת החברה לשלום בנו של ביטון. הברחה זו נעשתה כדי להתחמק מתשלום לנושים (ראה סעיפים 8 ו-9 לכתב התביעה).

לגרסת התביעה, הנתבעים כולם כאחד נקטו כלפי התובעת במרמה ובמצגי שווא, מסרו שיקים מעותדים כשידעו מראש שלא ייפרעו, רכשו כמות נכבדה של סולר ביודעין שלא ישלמו תמורתה. מזימה זו לטענת התובעת "נרקחה" ע"י ביטון בסיועו של ועקנין, כששלום בנו של ביטון מסייע בידו בהברחת הנכס היחיד של החברה. לפיכך, עתרה התובעת לסעד כספי כנגד כל המעורבים כמקשה אחת. מאחר וסכום החוב איננו שנוי במחלוקת, ומאחר וביטון לא התגונן בתביעה זו, יש לבחון את טענת ההגנה של ועקנין ושלום בלבד.

חבותו של ועקנין

מר ועקנין בן ה-21 במועד עדותו, וכבן 19 במועד הרלבנטי לתביעה. לגרסת ועקנין, עקב היכרות מוקדמת עם האב ביטון, הסכים להיכנס לחברה כבעלים ומנהל רשום מפאת מניעות משפטית מביטון להקים חברה (ראה עדות התובע בעמ' 19 מול שורה 22 ואילך).

2.לגרסתו של ועקנין, התובעת ומנהלה מר גיאור ידעו על הקמת החברה בקונסטלציה זו, ומר גיאור אף "נתן ברכתו" לסדור זה של הקמת החברה בידי ועקנין על מנת שניתן יהא להמשיך ולמכור סולר, לכסות חובות עבר של החברה ולהכיר גופים חדשים במשק. לעניין זה, מפנה ב"כ הנתבע אל עדותו של מנהל התובעת בעדותו בעמ' 10 לפרו' מול שורה 20 ואילך. שם מודה מר גיאור כי ידע מהיום הראשון שמיכה ביטון הוא המנהל והמפעיל של החברה, וועקנין היה בעל מניות, עובד ומקבל שכר על מנת לבצע את הפעילות הכספית לפי הנחיות ביטון.

3.לגרסת ועקנין, כל מעשיו היו גלויים וידועים לתובעת ונעשו על דעתה בהסכמתה ובברכתה. אינני יכולה לקבל טענה עובדתית זו. אכן, מר גיאור העיד בעדותו כי ידע שיש מניעות משפטית לביטון להקים חברה חדשה והוא אכן ה"רוח החיה" מאחורי החברה. מכאן הדרך ארוכה להסכמה גורפת למעשי "עוקץ", אי תשלומים והברחת נכסים. אין הדעת נותנת כי התובעת תסכים להזרים סחורה במאות אלפי שקלים כשידוע לה מראש שאין סיכוי שתגבה כסף או שקיים סיכון גדול לקבל התמורה. אכן, הודה מר גיאור כי היה לו אינטרס כלכלי לעבוד עם ביטון, וכפי שהסביר זאת עד התביעה בעמ' 11 לפרו' מול שורה 5 ואילך כדלקמן:

"...זו הסיבה שהסכמתי לעבוד איתו בקרוסין כי בעקיפין הוא העביר לי לקוחות שלו שעבדו דרכי, ובאיזה שהוא מקום השביחו את החברה שלי מבחינת רווחים".

ואולם, לא הוכח בפניי כי מר גיאור לקח את הסיכון שלא לקבל תמורה כלל. מר גיאור הבהיר, כי סדר גודל של כחצי מיליון ₪ בשוק הדלקים נחשב למסחר בהיקף נמוך יחסית, ולפיכך לא חשש מבטוחות, בייחוד כשידע שלחברה רכב חדיש מדגם ב.מ.וו שערכו כ-700,000 ₪ (ראה עדותו של מר גיאור בעמ' 11 לפרו' מול שורה 15 ואילך). אני מקבלת את גרסת התובעת, כי סברה שהשיקים המעותדים של החברה וצדדי ג' ייפרעו, ומשלא נפרעו פסקה באחת את אספקת הסולר. עינינו הרואות, כי המסחר שבין הצדדים התנהל חודשים ספורים בלבד, עד שהגיע מועד פירעון השיקים של תחילת חודש ינואר. הצדדים סחרו ביניהם כחודשיים-שלושה בלבד! אין תמונה זו מאפיינת תובעת הלוקחת סיכון ומוכנה להסתכן באי פירעון התמורה.

4.ועקנין טוען עוד להגנתו כי שימש שליח בלבד, והתובעת ידעה זאת כי אין להטיל עליו אחריות מנהל ו/או בעל מניות למרות היותו כזה. בסיכומי טענותיו חזר בא כוחו של ועקנין על ההלכה בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה.

5.מעדותו של ועקנין, התרשמתי כי מדובר בבחור צעיר מאוד בעת היכנסו לחברה, (כבן 19), חסר ניסיון עסקי לחלוטין. יחד עם זאת, ועקנין ידע שהחברה רשומה על שמו והוא נוטל אחריות בעצם חתימה ומסירת שיקים לספקים. למר ועקנין היה נוח "לעצום עיניים" בכל הקשור להתנהלות הכספית. ניתן לאמר בוודאות כי ועקנין ידע פרטים בכל הקשור להתנהלות החברה (ראה עדותו בעמ' 21 לפרו' מול שורה 28 ואילך ובסעיף 9 לתצהירו), שכן ועקנין היה בעל זכות החתימה הבלעדי (עמ' 18 לפרו' שורה 7-8), הוא ידע במה עוסקת החברה, קנייה ומכירה של דלקים, וידע כי יש לפרוע את חשבוניות הספק. אלא שועקנין על פי עדותו אף ידע שאין סיכוי שהשיקים שמשך ומסר ייפרעו, וכך מעיד ועקנין בחקירה נגדית בעמ' 18 לפרו' מול שורה 20 ואילך:

"ש.השיקים נשוא התביעה הם לחודשים ינואר פב' 2008, אתה ידעת בזמן אמת שהשיקים שצורפו לתצהירך שחוללו ולא כובדו?

ת.כן, ידעתי בזמן אמת שהשיקים של לקוחות חב' קורסין לא כובדו.

ש.בגס, אתה יכול להגיד את הסכום הכולל של השיקים האלה?

ת.כ-350 אלף ₪ או קצת יותר.

ש.ז"א, עוד לפני שהשיקים צורפו כנספח ה' לתצהיר התובעת, שעליהם אתה חתום, עוד לפני שמשכת את השיקים האלה נספח ה' לכתב התביעה, ידעת שהשיקים שנמסרו לחברה שבבעלותך לא כובדו, ידעת את הנתון הזה נכון?

ת.נכון".